מיכל פינגרהוט - דולה ומכינה ללידה
מייסדת שיטת ללדת בנח"ת

במשך עשור הייתי מחנכת לבנות בכיתות ז-ח, באפרת שגוש עציון  ואחר כך בתל אביב.
תוך כדי ילדתי וגידלתי את ששת ילדינו.
בחלק מהתקופה הדרכתי כלות (וזוגות) לקראת חתונה. והנחתי קבוצות של בנות מצווה במסע התבגרות לקראת בת מצווה

אחרי עשור במקצוע, העומס בעבודה ובגידול הילדים התחיל לתת את אותותיו. והיה שלב שכמעט שכחתי מי אני ומה אני אוהבת לעשות.

עשיתי חישוב מסלול מחדש. (נכון אתם שומעים עכשיו את הוויז בראש שלכם?)

עזבנו את תל אביב הרועשת (אחרי שעברנו אליה מהרי גוש עציון) ועברנו לפרדס-חנה הפסטורלית. 

בפרדס חנה לקחתי פסק זמן. למצוא קצת נחת. והתחלתי לחפש את עצמי. מתוך החיפוש נולדה המחשבה על קורס דולות. המחשבה הפכה לבהירה ותורגמה למעשה – ובמשך שנה למדתי קורס דולות אצל רונית קופליס. 

כבר באמצע הקורס זה היה ברור שזה הכיוון המדויק עבורי.  החיבור לתוכן – לפיזיולוגיה של הגוף, לאמונה ביכולת של האישה.
האהבה להכין נשים וזוגות לקראת הרגע העוצמתי הזה והמחשבה ללוות זוגות ברגעים שנשמה חדשה יורדת לעולם קסמו לי וריגשו אותי.

מצאתי את מקומי – הרגשתי את השליחות הגדולה ואיך היא מדויקת עבור מי שאני ועבור מה שיש בי.

במהלך השנים יצא לי ללמוד ולהשתלם בכל מיני תחומים. חלקם היו קשורים למקצוע שלי בזמנו (הוראה) וחלקם לא.  אז עוד לא ראיתי  איך כל הכלים הללו יתכנסו למקום אחד. אז כל כלי והסיפור שלו. וביחד הם יוצרים את  הפאזל המקצועי שלי! 

  לפני 15 שניה כשבן זוגי היה בצבא וחיפשתי איך להעסיק את עצמי כדי שלא אתגעגע יותר מדי. אז
למדתי במשך שנה  עיסוי שוודי הוליסטי

 אימון אישי – עשיתי שני קורסים שונים באימון אישי. אחד ברוח יהודית ואחד רגיל. היה לזה אז את ההקשר החינוכי. איך להוביל תלמידה תהליך. לא יצא לי לעשות בזה שימוש בעולם המבוגרים עד שהתחלתי להוביל נשים בתהליך שהוא מעין "אימון אישי לקראת לידה"

  קונסטלציה  – למדתי טיפול בשיטת קונסטלציה. – שיטה שעוזרת להציף מהתת מודע אל המודע, שיטה שמלמדת כלים לעיבוד. שיטה שמלמדת כיצד לגלות את מה שמתחת לפני השטח ועוד.

למדתי את שיטת ההיקשרות בחינוך ילדים ולקחתי קורס בלחישות לילה (שיטה של עזרה לילד באמצעות התת מודע). הגעתי לנושאים האלה כאמא שרוצה לשפר את האיכות ההורית שלה. אבל שם התחלתי ללמוד על כוחה של התודעה (והתת מודע) ועל החשיבות של החיבור

  ספיניניג בייביס – זה כבר יותר ברור. את הקורס הזה לקחתי כשכבר הייתי בענייני הלידה. אחרי שכבר העמקתי את השיטה שלי – ללדת בנח״ת. למדתי איך נוכל להתחבר לעובר טוב יותר ולהקשיב למה שהוא אומר בלי מילים – במהלך ההריון ובמהלך הלידה – דרך האופן שבו הוא מונח ברחם. 

 השתלמתי בחינוך למיניות בריאה – שוב ההקשר היה חינוכי. תלמידות בגיל ההתבגרות. אבל התמונה הרחבה יותר היא החיבור לגוף שלי – אחד מהעקרונות של שיטת ללדת בנח"ת.

תנועה – זכיתי להיות חלק מקבוצה שלומדת ורוקדת את פרשת השבוע. במשך שנה נפגשנו , למדנו ואז למדנו איך לרקוד את מה שלמדנו. אחר כך כשהתחלתי במעגלי לידה ובניתי את מעגל ה תנועה לקידום לידה נעזרתי במה שלמדתי.

וכמובן הבסיס לכל המקצוע שלנו –  קורס דולות. המקום שמצאתי אותו כמדוייק ביותר עבורי.

כל זה ביחד יוצר את ה   המקצועי שלי!

הכלה – קוראים לי מיכל. והשם משפיע. מיכל זה מיכל – יכולת הכלה. להכיל אנשים, להכיל סיטואציות.

הקשבה – גם זו איכות שקשורה בהכלה. כי הכלה היא קודם כל הקשבה. אני לעולם לא באה לכפות את עצמי או את האמונות שלי על היולדת. אני מקשיבה. ומתוך ההקשבה יוצאת לתהליך. אני מקשיבה לזוג ולזוגיות. ואם יש גם לנפשות הפועלות שנמצאות בסביבתך.

גמישות – ההקשבה באה עם גמישות. להגיב בהתאם לנשמע. לשנות קצת תוכניות עם זה מה שצריך ומה שמתאים. 

אמונה – מאמינה באנשים בכלל, ומאמינה בנשים בפרט. האמנתי בתלמידות שלי שהן בוגרות ומסוגלות ואני מאמינה בך  – בגוף שלך ובנפש שלך.

חוסר שיפוטיות – לא שופטת.   

אמלק- עד היום היו לי 6 לידות, השביעית בדרך. כל לידה היתה שונה מקודמתה, עם אפידורל ובלי, טיפול נמרץ לתינוקת, קיסרי וואקום. אולי ה' רצה שאני אתנסה בכל מיני לידות על עצמי שאוכל לתמוך באחרות בכל מיני סיטואציות. 

כל לידה והסיפור שלה, מוזמנת לקרוא את החוויות שלי ואיך שאני חוויתי כל לידה ולידה ולראות את השינוי שעשיתי אחרי הלידה השלישית.

ללידה הראשונה שלי הגעתי "קלולסית" לגמרי. עשינו הכנה ללידה של קופת חולים בשבוע 39, הספקנו להיות במפגש אחד. בגדול לא ידעתי הרבה על לידה. אחותי התאומה ילדה חודשים קודם את בתה הבכורה, והיתה לידה ארוכה ולא פשוטה. אז ידעתי שלידה זה כואב ובסופה בעזרת ה' תהיה עלי תינוקת. הלידה התחילה בשלב ראשוני ארוך מאוד, משהו כמו 3 ימים שבהם נסעתי לבית חולים וחזרתי הביתה פעמים, נבדקתי על ידי מיילדת באפרת ורק אז החלטנו לסוע לבית חולים. אני לא זוכרת הרבה, מה שאני כן זוכרת זה שהייתי כבר מותשת וכאובה ולקחתי אפידורל וגם אז זה היה עוד הרבה שעות. לאחר 3 וחצי שועת של צירי לחץ הגיחה לאוויר העולם ביתי הבכורה ששאפה מים מקונאלים לריאות. בפועל מה שזה אומר שהיא היתה צריכה חמצן. לא הניחו אותה עלי אפילו לרגע, ישר לקחו אותה בלי שהסבירו לי מה בדיוק קורה, אלא בעיקר זרקו מושגים לא ברורים (לי לפחות) לאוויר העולם. לאחר ההתאוששות שלי ואחרי שישנתי קצת התעוררתי ורציתי כבר לראות אותה, עוד לא לגמרי יכלתי ללכת עד לפגיהף ששם גם הטיפול נמרץ תינוקות, ובעלי לקח אותי בכסא גלגלים. אף אחד לא הכין אותי למה שאני הולכת לראות. את ביתי מחוברת למלא צינורות בתוך אינקובטור עם חמצן, ומכשירים מצפציפים. תכלס זה היה טראומתי ביותר, פרצתי בבכי, בשלב הזה לא יכולנו אפילו לגעת בה. היא היתה במצב לא פשוט בכלל, הסבירו לנו שיש 50% שהכל יהיה בסדר וצריך לחכות שיתייצב המצב. ימים לא פשוטים. ברוך ה' מצבה השתפר מיום ליום. הכנתי את עצמי שהלידה תהיה קשה וכואבת אבל לא הכנתי את עצמי לאפשרות שיקרה משהו לילדה שלי, שלא אוכל להחזיק אותה ולהיות איתה אחרי הלידה. ושהיא תהיה בסכנת חיים. בנוסף זה שאף אחד לא תיווך לי את הסיטואציה, ולא הסביר לי מה קרה וכו היה גם דבר שהקשה מאוד.

אל הלידה השניה הגעתי בדיוק אחרי שנה, אל תשאלו אותי איך אחרי לידה כזו טראומתית ילדתי שוב אחרי שינה, כי אני לא יודעת לענות, זה פשוט קרה והאמת זה שלא חשבתי על הלידה הקודמת בכלל. ברוך ה' היא היתה הרבה יותר קצרה, אני בעיקר זוכרת את ההקלה בבדיקה במיון שכל כך שמחתי שהגעתי בפתיחה 4 שכל השאר כבר לא היה אכפת לי, העיקר שאני נכנסת לחדר לידה ולא חוזרת הביתה. גם בה לקחתי אפידורל והבן שלי יצא אחרי לא הרבה זמן וממש יצא כמו טלה החוצה.

ללידה השלישית הגעתי במקום יחסית טוב, כי הלידה השניה היתה חוויה מתקנת עבורי. לקחתי אפידורל ומשם הלידה די נתקעה, הגעתי לבית חולים בשעה 5 לפנות בוקר וילדתי בשעה 8 בערב. כבר בסוף הלידה הזו החלטתי שבלידה הבאה אני לא רוצה אפידורל כי הוא האט לי את התהליך.

לקראת הלידה הרביעית החלטתי שאני עושה שינוי והולכת להכנה ללידה של מקום שנקרא "דבש מסלע". בהכנה ללידה רכשתי כלים רבים אבל הכלי המרכזי שהמשיך איתי ללידה היה הרצון או ההסכמה להיות בנוכחות בלידה של עצמי. אני לא יכולה לתאר לכם את השינוי שזה העביר אותי בלידה הרביעית וכן בלידות שבאו אחר כך ואפשר אפילו לומר כמה זה משפיע על חיי עד היום. היכולת להיות ברגע, בנוכחות ולקבל את המציאות עם הכאב והקושי שבה. 

מהלידה הרביעית יצאתי בחווית לידה אחרת לגמרי, יצאתי גאה בעצמי, שמחה בתהליך שעברתי, שמחה מהלידה שהיתה ומתעצומות הנפש שגיליתי בעצמי. על אף שהלידה הסתיימה בקיסרי עבורי היא היתה חוויה הרבה יותר חיובית מאשר הלידות האחרות שהיו לידות רגילות. 

הלידה החמישית היתה מושלמת! לידת ויב"ק (לידה נרתיקית אחרי קיסרית). התחילה בערב שבת, נשארתי בבית וברגע אחד זה התחיל להיות אינטנסיבי, נכנסתי למקלחת והרגשתי שאני צריכה קקי, באותו רגע הבנתי שזה בעצם הראש וטסנו לבית חולים הקרוב, אכן הגעתי בפתיחה מלאה וילדתי תוך רבע שעה.

ללידה השישית הגעתי כבר בידיעה שאני ממש יודעת ללדת והכל ילך מהר, לא היה בי שום פחד ושום מחשבות שליליות. בואתו יום של הלידה נפגשנו עם עמית לידה שהראתה לנו שוב את התרגילים מהסרטון. כבר הייתי עם גלים ובמקום לחזור הביתה בילנו על חוף הים בלהעביר את הגלים אל מול הגלים. בדרך חזרה כבר היתה שעת לילה מאוחרת והחלטנו לעבור דרך לניאדו. הייתי כבר בלידה פעילה ונכנסו לחדר לידה בידיעה שאני נכנסת למקלחת ויוצאת כשאני מרגישה לחץ. לא קרה… הלידה נתקעה, קילבתי אפידורל, לא זוכרת אפילו למה, וכשהגעתי לפתיחה מלאה הגליפ פשוט פסקו, בסוף הוא יצא בעזרת וואקום…